כפר בני ציון עלה על הקרקע ביום 26 במרץ 1947, 15 המתיישבים הראשונים המייסדים היו בחלקם רווקים ובחלקם זוגות ומשפחות, כולם חקלאים מן הסקטור הפרטי אשר לא הייתה להם קרקע משלהם על כן נעו ונדו בארץ ועיבדו אדמות חכורות. זקן המתיישבים, ומי שהנהיג והוביל את החבורה היה יצחק ברטשניידר ז"ל. הוא הגדיר את החבורה בפני הרשויות של הישוב היהודי, כבני המעמד הבינוני ובעלי ותק כחקלאים, ובכך קיבל עדיפות בתור לקבלת קרקע, זאת מאחר וכביכול היו בעלי אמצעים. החבורה קיבלה מקק"ל אדמה שנקראת "גבעות רעננה" ולימים "בני ציון" וכן תקציב מקרן היסוד. בצרה כבר עלתה על הקרקע.
עם העלייה לקרקע הוקם "מחנה" (על שטח החנייה שלפני הבריכה). ב"מחנה" הוקמו חדר נשקיה, צריף למגורים ושני אוהלים, המחנה כולו הוקף בגדר. מסביב לא היה דבר רק חול וחול. בשטחים שמסביב היו בדואים, בחוות בראון ישב ערבי אפנדי, עלי קאסם, שכנראה שימש כסוכן כפול ובמהלך מלחמת השחרור נרצח ע"י אנשי ההגנה.
